שלושת הסעיפים שאסור לערבב
תקציב מדיה. הכסף שנשרף בפלטפורמה. הוא לא הכנסה של הספק, הוא צריך להיות מחויב לכרטיס האשראי של העסק, ובחשבון של העסק. גוגל, למשל, מגדירה תקציב יומי ממוצע שממנו נגזרת ההוצאה החודשית, ומאפשרת לחרוג ביום בודד תוך איזון לאורך החודש. זה אומר שהמספר החודשי צפוי, אבל היומי לא בהכרח.
דמי ניהול. התכנון, ההקמה, כתיבת הקופי, האופטימיזציה השוטפת והדיווח. זה מה שקונים מהספק.
הפקת קריאייטיב. צילום, עריכה, גרפיקה, סרטוני AI. לפעמים כלול בדמי הניהול ולפעמים לא, וזה הפער הכי נפוץ בין שתי הצעות שנראות זהות במחיר.
הצעה שמציגה סכום אחד ל“שיווק דיגיטלי” אינה ניתנת להשוואה. בקשה אחת מסדרת את זה: לפרק את המחיר לשלוש שורות.
איך מחשבים את התקציב אחורה מהיעד
התקציב אינו החלטה תקציבית, הוא תוצאה של חשבון. הסדר הוא:
- כמה לקוחות חדשים העסק צריך בחודש כדי שהמהלך יהיה שווה?
- מה שיעור הסגירה מפנייה ללקוח משלם?
- כמה שווה לקוח, לא בעסקה הראשונה אלא לאורך הקשר?
מכאן נגזר כמה מותר לשלם על פנייה, ומכאן נגזר תקציב המדיה.
המספרים בדוגמה הבאה נועדו להדגים את החישוב, הם אינם מחירון ואינם ממוצע שוק. יש להציב בהם את הנתונים של העסק עצמו.
עסק שצריך 10 לקוחות בחודש, סוגר לקוח אחד מכל חמש פניות ומרוויח 1,000 שקל מלקוח, זקוק ל-50 פניות. אם הוא מוכן להשקיע רבע מהרווח ברכישה, מותר לו לשלם 250 שקל לפנייה, ותקציב המדיה שלו הוא 2,500 שקל בחודש. אותו עסק בדיוק, אם רווח הלקוח שלו כפול, יכול להרשות לעצמו תקציב כפול על אותו יעד.
זה גם הכלי שמונע את הטעות ההפוכה: תקציב קטן מדי שלא מספיק לאסוף נתונים, שורף חודשיים ומסתיים במסקנה שגויה שהערוץ לא עובד.
מה מייקר ומה מוזיל
מייקר: תחרות גבוהה בקטגוריה, קהל צר, מחזור מכירה ארוך, צורך בקריאייטיב חדש בקצב גבוה, ריבוי פלטפורמות במקביל, ושפות נוספות.
מוזיל: מוצר אחד ברור, קהל אחד, פלטפורמה אחת שמוכחת, נכסי קריאייטיב שאפשר לעשות בהם שימוש חוזר, ואתר או דף נחיתה שמומרים היטב לפני שמוסיפים תקציב.
הסעיף האחרון הוא הכי משתלם ברוב המקרים. שיפור בדף הנחיתה מוזיל את עלות הפנייה בכל הערוצים בבת אחת, בלי להגדיל שקל בתקציב.
איך משווים שתי הצעות
- לפרק את שתיהן לשלוש השורות: מדיה, ניהול, קריאייטיב.
- לבדוק כמה נכסי קריאייטיב נכללים בחודש, ומה קורה כשצריך עוד.
- לוודא שחשבון הפרסום, הפיקסל, הדומיין וחשבונות הרשתות רשומים על שם העסק.
- לשאול מה בדיוק מדווח, באיזו תדירות, ומי מקבל גישה לנתונים.
- לברר מה קורה בסיום ההתקשרות: מה נשאר אצל העסק ומה נלקח.
דגלים אדומים
הבטחת מספר לידים או תוצאה מדויקת, מחיר כולל שאינו מפורק, בעלות על נכסים דיגיטליים שנשארת אצל הספק, ותקופת התחייבות ארוכה בלי נקודת יציאה. אף אחד מאלה אינו שאלה של מחיר, כולם שאלות של סיכון.